החלטה בתיק מ"י 35884-04-12

בפני בקשה להורות על איסור עיסוק של החשודים "במקצוע מתן יעוץ הנדסי או בטיחותי או כל הגדרה אחרת של עיסוק בתחום זה"  לפי הוראות סעיף 48(10) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק").

החשודים חשודים כי הם היו אחראים על הבניה הרשלנית של מבנה התאורה- "טראס", שנבנה לקראת טקס הדלת המשואות ביום העצמאות בהר הרצל. הטראס התמוטט ביום 18.4.12 וכתוצאה מכך נהרגה החיילת הילה בצלאלי ונפצעו חיילים נוספים כולל 2 חיילים שנפצעו באורח בינוני עד קשה.

מיד לאחר קריסת הטראס נעצרו החשודים ומעצרם הוארך עד שביום 23.4.12 שוחררו החשודים בהסכמה ובתנאים.  התנאים כללו מעצר בית ל- 10 ימים ותנאים נוספים כולל הפקדה ואי יצירת קשר עם המעורבים.

ביום 6.5.12 הוגשה בקשה זו כאשר מטרתה כאמור לאסור על החשודים לעסוק במקצועם למשך 180 יום.

המבקשת טוענת כי התפתחות החקירה מלמדת על כשלים מקצועיים רבים בעבודתם של החשודים הקשורים לכל תחומי הקמת הטראס. הכשלים הם הן בשלבי התכנון והן בשלבי ההקמה. לא הוכנו תבניות הכוללות חישובים נדרשים, וכן לא נעשה פיקוח על שלב ההקמה למרות שהחשודים היו במקום ביום ההקמה. בפועל הטראס הוקם לפי שיקול דעתם של הפועלים בשטח. המשיב 1 היה אמור להיות יועץ הבטיחות ובתפקידו זה היה אמור לבדוק שישנם אישורים בכתב לפרוייקט ההקמה אך לא עשה כן. המשיב 2 היה אמור להיות המהנדס המפקח על הבניה עצמה אך הוא לא עשה כן, המבקשת טוענת עוד כי החשודים פעלו בניגוד אינטרסים כאשר למעשה המפקח - המשיב 1 והמהנדס - משיב 2, חד הם.

המבקשת טוענת ומוסיפה כי במסגרת החקירה התבררו גם עבירות על טוהר המידות הן בדרך הגשת הצעות למכרזים שהוגשו כל שלכל המכרזים ב- 6 - 5 השנים האחרונות הוגשו 3 הצעות, 2 הצעות של החשודים והצעה נוספת של מהנדס בטיחות מהצפון. ההצעות כולן הוגשו על ידי החשוד 1 והוא דאג שהם יוגשו כך שהוא יזכה במכרזים באזור המרכז והמהנדס השלישי - תושב הצפון, יזכה בכל המכרזים שבצפון. בנוסף לאמור נמצאו גם תעודות מקצועיות מזוייפות ברשות החשוד 1 וכן נמצאו במחשבו מסמכים הנושאים לוגו של החשוד 2 וכן חותמת אלקטרונית שלו כך שהחשוד 1 יכול היה להוציא מסמכים בשמו של החשוד 2 ובחותמתו.

לגבי המשיב 2 טענה המבקשת עוד כי בשלב כלשהו של החקירה הוא החליט לשמור על זכות השתיקה.  על אף שזו זכותו, טוענת המבקשת כי יש להביא ענין זה לחובתו, בשלב זה. טענתו בשלבי החקירה הראשונים היתה שהוא לא קשור לפרוייקט של הקמת הטראס  אך החקירה גילתה כי יש קשר בינו לבין הפרוייקט. העדויות מלמדות שביום הקמת הטראס, שהיה ערב פסח, נכחו 2 החשודים במקום כמו כן יש עדויות שהוא היה קשור להקמת הטראס ונתן אישורים בעל פה להקמתו כפי שהוקם.

בשל כל הסיבות הללו מבקשת המבקשת את צו איסור העיסוק כחלק מתנאי השחרור.

החשודים טוענים כדלקמן:

ב"כ החשוד 1 טען כי הבקשה הוגשה שלא כדין. הדיון בשחרורם של החשודים, שהיה כאמור שחרור בהסכמה, נערך כבר ביום 23.4.12 ובו נקבעו תנאי השחרור. ככל שהמבקשת סברה שיש לשנות את תנאי השחרור היה עליה  להגיש בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק ולא בקשה לקביעת תנאים לפי סעיף 48(10) לחוק כפי שעשתה. לטענת ב"כ המשיב 1, המבקשת אינה עומדת באף אחד מהתנאים שנקבעו בפסיקה לגבי סעיף 52 לחוק, לכן אין מקום כלל לדון בבקשה. לטענתו כל החשדות העומדים ותלויים היום נגד החשודים היו קיימים כבר בעת השחרור בתנאים ביום 23.4.12. בחקירה מסוג זה ברור שיגיעו עדויות וראיות נוספות אך אין בהם כדי להביא לשינוי התנאים בודאי לא בדרך שבה הוגשה הבקשה. לגופו של ענין טוען ב"כ החשוד  1 כי אופן ניסוח הבקשה כאשר אין פירוט של הכשלים אלא נטענות טענות כוללות של "כשל בכל הבדיקות" לא ניתן  להתמודד עם טענה זו המוכחשת. גם לגבי אופן הגשת המכרזים והטענות בענין טוהר המידות טוען ב"כ החשוד כי הבקשות הוגשו לפי סיכום עם גורם במרכז ההסברה - הגורם המזמין את הקמת הטראס- ומכל מקום אין בחשדות אלה להביא לתוצאה המבוקשת  של הפסקת עיסוק. מדובר בעבירת רשלנות וככזו אין להטיל בשלב זה של חקירה הגבלת עיסוק כפי שהמבקשת מבקשת. לטענתו, על פי הפסיקה, אם וכאשר הוטלו הגבלות על חופש העיסוק נעשה הדבר בעבירות הדורשות כוונה וגם באלה נזהר בית המשפט בהפעלת ההגבלה ואפילו אחרי הרשעה. מדובר בפגיעה בחוק יסוד חופש העיסוק ולכן יש ליישם הגבלה כזו רק במקרים נדירים שמקרה זה אינו כלול בהם.  לטענתו אין בכל הפסיקה הגבלה על חופש העיסוק כאשר החשד הוא גרם מוות ברשלנות. ב"כ החשוד 1 הוסיף וטען כי הגבלת עיסוק למשך 180 יום יש בה השלכה משמעותית גם לאחר תום אותם 180 יום ולמעשה משמעותה הוצאתו של החשוד לגמרי מתחום עיסוקו, גם לאחר אותם 180 יום. בנוסף ולחילופין טען ב"כ החשוד 1 כי בכל מקרה אין להטיל איסור גורף על עיסוק במקצוע וניתן לקבוע תנאים כגון צורך בחתימת מהנדס, לצד אישורו של החשוד או קביעת המהנדסים איתם יעבוד החשוד 1.

ב"כ החשוד 2 הצטרף לטענות המשפטיות של ב"כ החשוד 1 והוסיף וטען כי יש לאבחן בין החשודים. טענתו של החשוד 2 מן היום הראשון היא שהוא אמנם היה אמור לשמש מהנדס של הקמת הטראס אך דרישותיו לקבל נתונים על מבנה הטראס לא התקבלו לכן בפועל הוא לא היה המהנדס של ההקמה. אין אף מסמך בחתימתו וזאת כיון שהוא סרב לשמש כמהנדס הטראס בהעדר נתונים. העובדה שהוא הסתובב בהר הרצל בתקופה הרלבנטית נובעת מכך שהיו לו שם פרויקטים אחרים. לטענתו, עובדה היא שלא התקבלה הזמנת עבודה בכתב כפי שמקובל בכל הפרויקטים מהסוג הזה. ב"כ החשוד 2 מוסיף וטוען כי המבקשת לא הוכיחה שהמשך עיסוקו של החשוד 2 מהווה סכנה לבטחון הציבור. מדובר בחשוד שעוסק שנים רבות בהקמת מתקנים רבים וגם אם היה כשל מקומי, דבר המוכחש, אין ללמוד מכך שאם ימשיך לעסוק במקצוע, יסכן את בטחון הציבור. לטענתו, אין כל חשד לגבי החשוד 2 בעבירות על טוהר המידות. אין בעובדה שבמחשבו של החשוד 1 נמצא נייר לוגו של חשוד 2 עם חותמת אלקטרונית שלו כדי ללמד על עבירה כלשהי. כל מסמך כזה שהיה ממולא על ידי חשוד 1 היה צריך להיבדק על ידי החשוד 2. הדבר נועד רק להקל על מילוי המסמך.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר החקירה שנמסר לעיוני נראה לי כי אין מקום להיעתר לבקשה ובוודאי לא כפי שהוגשה ובהיקף ההגבלה המבוקשת ואלה נימוקי:

ראשית, צודקים ב"כ החשודים בטענתם כי הבקשה היתה צריכה להיות מוגשת כבקשה לעיון חוזר לפי הוראות סעיף 52 לחוק ולא כפי שהוגשה "בקשה לשחרור בתנאים מגבילים לפי סעיף 48(10) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו - 1996".  הבקשה ולמעשה ההסכמה לשחרור בתנאים היתה כבר ביום 23.4.12, לאחר מספר ימי מעצר לצורכי חקירה. על פי תנאי אותה החלטה/הסכמה שוחררו החשודים בתנאי מעצר בית לפרק זמן מוסכם ובתנאים נוספים כמפורט באותה החלטה. עתה, לאחר שהחשודים כבר משוחררים בתנאים ולאחר שתקופת מעצר הבית הסתיימה, מבקשת המבקשת לקבוע תנאי שחרור אחרים ו/או נוספים הכוללים את הגבלת העיסוק. מדובר איפוא בבקשה לשנות תנאי שחרור שנקבעו קודם לכן בהסכמה.  משכך פני הדברים היה על המבקשת להגיש בקשה לעיון חוזר והיה עליה לעמוד בתנאים שנקבעו בפסיקה להגשת בקשה לעיון חוזר. בנדון דנן הבקשה שהוגשה אינה בקשה לעיון חוזר והיא אינה עומדת גם בתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך הגשת בקשה לעיון חוזר.  טענות הרשלנות היו ידועות למבקשת כבר ביום 23.4.12 ולמעשה רובם המכריע של הנימוקים שהביאו להגשת בקשה זו היו ידועים כבר בעת ההסכמה לתנאי השחרור מיום 23.4.12. רובו של חומר החקירה שנמסר לעיוני הינו חומר שנאסף עד ליום 23.4.12. אמנם הצטבר חומר חקירה נוסף, כפי שצפוי שיהיה בחקירות מסוג זה, ויש בחומר החקירה הנוסף שצורף כדי לחזק את החשד הסביר, ואולם אין מדובר בחומר מכריע שיש בו כדי למלא אחר התנאי להגשת בקשה לעיון חוזר דהיינו שינוי נסיבות או גילוי עובדות חדשות. אין בחומר הנוסף שנאסף, אף שברור שנאסף חומר חקירה נוסף ואף יש בו כדי להגדיל את החשד הסביר, כדי להביא לשינוי כה מהותי בתנאי השחרור המוסכמים.

שנית,  החופש של כל אדם לעסוק בכל עיסוק חוקי, הינו זכות יסוד שנקבעה בחוק יסוד חופש העיסוק. אמנם, ככל זכות ואף זכות יסוד, אין  מדובר בזכות מוחלטת שאינה ניתנה לשלילה וככל זכות אחרת ניתן לשלול את הזכות לעיסוק תוך איזון בין זכות זו לבין זכויות ושיקולים אחרים. ואולם בהיות הזכות לחופש העיסוק זכות יסוד ומעמדה החוקתי המיוחד של זכות זו, יש לה משקל מיוחד גם כאשר נדרשים אנו לערוך איזון שיש בו כדי לנגוס בזכות יסוד.  כאשר מתבקשת בקשה לקבוע איסור עיסוק במסגרת תנאי ערובה לשחרור חשוד ממעצר על בית המשפט לשוות לנגד עיניו בין היתר את הפגיעה הקשה שיש באיסור עיסוק על חשוד שנהנה מחזקת החפות. יש לשוות לנגד עיניו של בית המשפט את הפגיעה הקשה בפרנסתו של האדם ומשפחתו. על בית המשפט להעריך את משכו של הליך החקירה וההליך המשפטי שיבוא בעקבותיה, אם יבוא, ולבחון האם בנסיבות האמורות מדובר בהליך מידתי. מנגד על בית המשפט לשקול את הסכנה הטמונה בכך שהחשוד שבפניו ימשיך בעיסוקו ומה משמעות המשך העיסוק לסכנה לביטחון הציבור  ומה האינטרס הציבורי שעלול להיגרם אם החשוד ימשיך בעיסוקו. הפסיקה שהוצגה על ידי הצדדים ובה הוטל איסור על חופש העיסוק עסקה במקרה בו כבר הוגש כתב אישום נגד מי שביקשו לאסור עליו לעסוק בעיסוק הקשור לאישום. מדובר בעבירות שלפי תיאור בית המשפט "בוצעו בשיטתיות ובתחכום, תוך שהמבקשים (הנאשמים ג.א.) פועלים להסוות מעשיהם מעינן של הרשויות" ובהמשך "פניה לבית המשפט בבקשה לאסור עיסוק אינה נעשית כענין שבשגרה, נוכח הפגיעה הקשה שגלומה בתנאי זה עבור הנאשם ומעגלים רחבים יותר הקשורים בו (בני משפחה, עובדים), אך ראוי הוא כי תנאי שכזה יתבקש אך לאחר שהתמונה הראייתית המלאה ניצבת על מכונה בפני גורמי התביעה. תמונת המצב לאחר מעצרם של המבקשים ושחרורם בתנאים, אינה  זהה למצב בו ניצבים אנו כיום, לאחר שהוגש נגדם כתב אישום, ואין הם עוד בחזקת חשודים אלא בגדר נאשמים" (בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' יוסף סיטבון).

יש לציין שאמות מידה דומות העמיד בית המשפט לנגד עיניו גם כאשר מדובר היה בנאשמת שכבר הושעה בעבירות של תקיפת קטין חסר ישע והתעללות בקטין חסר ישע ואיומים והגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (12 חודשי מאסר בפועל ועוד). המאשימה התנגדה וביקשה שאם יעוכב הביצוע יוטל איסור על המבקשת (הנאשמת שהורשעה) לעבוד עם ילדים. בית המשפט קיבל את הבקשה לעיכוב ביצוע ודחה את הבקשה לאסור עיסוק כאשר בית המשפט קובע כי חלים אותם שיקולים שנקבעו בפסה"ד סיטבון בהבדל משמעותי אחד והוא העדר חזקת החפות.  למרות זאת החליט ביהמ"ש שלא להטיל איסור עיסוק על הנאשמת (ע"פ 5986/08 כחלון נ' מד"י).

בנדון דנן, מדובר בחשודים שטרם הוגש נגדם כתב אישום והעבירה המיוחסת להם אינה עבירה של כוונה (כפי שהיה בענין סיטבון) אלא עבירת רשלנות לפיכך נראה כי מדובר בבקשה מוקדמת ואינה מידתית.

לכל האמור יש להוסיף ולציין כי סביר להניח שעתה לאחר שהחשודים נחשדו באחריות לקריסת הטראס, אף הם עצמם יטילו על עצמם מגבלות ותנאים מחמירים שיהיה בהם כדי למנוע סכנה לביטחון הציבור.

לאור כל האמור, הבקשה לקבוע תנאי נוסף לשחרור החשודים והוא תנאי של הגבלת עיסוקם של החשודים "במקצוע מתן יעוץ הנדסי או בטיחותי או כל הגדרה אחרת של עיסוק בתחום זה" נדחית הן בשל אופן הגשת הבקשה והן לגופו של ענין.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מההחלטה בדואר רשום + אישור מסירה.